החלטה בתיק ת"א 25370-07-11

1.         לפניי בקשת הנתבעת לאפשר לה הבאת ראיות לסתור קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "וועדת המל"ל"), אשר קבעה לתובע, בהחלטה מיום 18.3.2010 10% נכות, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין פגיעתו בתאונת דרכים אשר היוותה גם תאונת עבודה והיא נושא התביעה דנן.

2.         בתביעתו שלפניי תובע התובע מאת הנתבעת פיצוי בגין פגיעתו בתאונת דרכים, אשר היוותה גם תאונת עבודה ואשר התרחשה ביום 16.2.09.

וועדה רפואית של המל"ל אשר בדקה את התובע העניקה לתובע 10% נכות בגין פגיעתו בתאונה, כאשר את הנכות ייחסה הוועדה לפגיעת התובע בכתף ימין.

3.         הנתבעת טוענת, כי התובע נפגע בכתף ימין כבר עובר לאירוע התאונה והתלונן ממושכות בגין כאבים בכתף זו. לעיני הוועדה הרפואית שבדקה את התובע לא עמד תיקו הרפואי של התובע בצבא ובקופת החולים ולכן לא לקחה הוועדה בשיקוליה את האפשרות לפיה נכותו של התובע נובעת מתחלואה קודמת לאירוע התאונה.

לפיכך, מבקשת הנתבעת הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

4.         בתגובתו טוען התובע, כי הוועדה הרפואית היתה ערה למצבו הרפואי הקודם של התובע. בתמיכה לטענתו של התובע, צרף התובע הודעה של פקיד תביעות מטעם המל"ל שבה צויין, כי הנכות שנקבעה לתובע עקב פגיעתו בכתף הינה בגין החמרה.

5.         אחר ששקלתי הבקשה, החלטתי להיעתר לבקשה.

הכלל על פי הפסיקה הוא כי רשות להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן, וכפי האמור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4),77 :

"אכן פסיקתו העקבית של בית המשפט היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".

בית המשפט יטה להיעתר לבקשה כאשר מצא כי קיימים טעמים משפטיים כאשר ההליך על פי דין היה נגוע בפגם מהותי  או טעמים עובדתיים חדשים אשר יש בהם כדי לשמש כטעם מיוחד לשינוי נסיבות.

כמו כן התירו בתי המשפט להביא ראיות לסתור מקרים בהם  נמצא כי לא היו בפני הוועדה עובדות רלבנטיות חשובות באשר למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה ואשר היה בהן להביא לתוצאה שונה או כשחל שינוי משמעותי במצב הנפגע מיום קביעת הועדה ועד לדיון בביהמ"ש,כאשר הפסיקה ציינה כי אין זו רשימה ממצה של מקרים אלא בגדר הדגמה בלבד ( ראה פס"ד טיארה המוזכר מעלה).

6.         דומתני, כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים ה מצדקים הבאת ראיות לסתור.

ראשית, אציין, כי גם ללא מכתבו של פקיד התביעות שבו צויין, כי נכותו של התובע בכתף הינה בגין החמרה, התרשמותי מהחלטת הוועדה הינה, כי גם הוועדה חשדה בכך שלתובע היתה פגיעה קודמת, או נכות קודמת לאירוע התאונה. לשם כך, שלחה הוועדה את התובע לבדיקה השוואתית בין כתף ימין לכתף שמאל, שכן אם מדובר אך ורק בשינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה, הניחה הוועדה, כי מצב שתי הכתפיים יהיה דומה. לאחר שהובאו לפני הוועדה תוצאות בדיקת האולטאסאונד של כתף שמאל, הגיעה למסקנתה, כי את הקרע שיש לתובע בגיד כתף ימין יש לשייך לתאונה נשוא התובענה ואין מדובר בקרע ניווני.

ואולם, חשוב להדגיש, כי אין בהחלטת הוועדה כל התייחסות למצב הקודם ועניין זה נלמד אך ורק ממכתבו של פקיד התביעות.

7.         בעניין זה, מסכימה אני עם טענתו של ב"כ הנתבעת, כי לשם קבלת תמונה מלאה הנוגעת למצבו הרפואי של התובע עובר לאירוע התאונה לא יכולה היתה הוועדה לסמוך ידיה אך ורק על הבדיקה ההשוואתית שנעשתה בין הכתפיים.

כך למשל, מתוך התיעוד הרפואי שצורף, עולה, כי בזמן שירותו הסדיר עבר התובע תאונה שבה נפגע בכתף ימין. פגיעה זו יכולה להסביר הבדל בין שתי הכתפיים, גם אם בשתיהן נמצאים שינויים ניווניים.

8.         לפיכך, הגם שהוועדה הרפואית בדקה את האפשרות לנכות שאינה קשורה לאירוע התאונה הרי ללא עיון בתיעוד הרפואי שקדם לאירוע התאונה, לא יכולה היתה הוועדה הרפאית להגיע להחלטה שניתן לומר לגביה, כי אמנם היא החלטה אשר מתוכה ניתן ללמוד כי היא מבוססת על כל הנתונים העובדתיים שהיו צריכים להיות לפני הוועדה ומשכך, יכול ונפל פגם לפני הוועדה.

9.         ערה אני לכך שעיקר תלונותיו הקודמות של התובע אינן מתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, אולם מנגד טוענת הנתבעת כי מנגנון הפגיעה של התובע הינו מסוג צליפת שוט, אם כי כבר מספר ימים לאחר אירוע התאונה התלונן התובע גם על כאבים באיזור הכתף, ולא ניתן להתעלם מכך שבדיקות הדימות הצביעו על שינויים ניווניים קשים בכתף. טענות אלו מטבע הדברים תיבדקנה על ידי מומחה בית המשפט שימונה, אשר לפניו תעמודנה מלוא העובדות על מנת שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי שבין אותו קרע שאובחן ובין בעיותיו הרפואיות הקודמות של התובע.

10.        אני מתירה לנתבעת לפיכך להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל.